fbpx

מקורות הכעס שלנו ואיך משתלטים עליו..

 מה עושים עם כל הפגיעות והכעס שלנו?

לחלק מאיתנו נטייה להגיב בכעס, בקולניות או בדיבור פוגע.

כשסוף סוף אנחנו מסוגלים להודות עד כמה כעסים וחוסר סבלנות פוגעים

במערכות היחסים שלנו, ובנו עצמנוקשה לנו כבר להאמין

שזה לגמרי בידיים שלנו.

המחשבה האוטומטית בדרך כלל מפנה אצבע אל מי שעורר בנו את הכעס,

אנחנו יכולים למלא פנקסים מנומקים למה "הם" אשמים, מה אמרו או מה עשו לנו..

ובכלל, המציאות המורכבת, השגרה האפורה ,לחץ העבודה, השתדלות עצומה,

ציפיות שלא התממשו מעצמך או מהאחר שלידך,

פוגעים באורח קבוע ו"באורך" הרוח,

בבית, תחושה קבועה שלא מבינים אותך,

או את מה שעובר עלייך, או את מה שחשוב לך, או כמה קשה לך.

כל דבר הופך לויכוח, אפילו הגג דולף , או טעם הקינוח.

וככה עובד הלופ,

משפט לא במקום, אולי מבנה המישפט אולי זו רק מילה או נימה,

אולי בקשה קטנה שנתפסת באותו רגע כמו דרישה ענקית,

משה מתרחש , לא תמיד מאוד מובחן וברור, בוא נודה,

ובום,

את/ה כבר הודף את מי שפנה אליך ובגסות,

את/ה עונה בציניות, סרקזם,או סתם מתפוצצ/ת,

צועק/ת כדי להרתיע, להרחיק,

אבל את מי?

את מה באמת?

בעצם את הכאב!

 זה קורה ברגע. אירוע קטן או גדול מתרחש לו,

המוח מפרש אותו במיידיות כמשהו לא נעים, לא לטובתך, פוגע,

חיישן "אזעקת חדירה" לאיזור רוטט,רגיש, נדלק.. 

ואז הכעס מגיח   כשכל עיניינו הוא להדוף את הכאב,

הדיפה אוטומטית שכזוכדי להגן על עצמך.

 מסכימים לרגע לחשוב על זה ?

אצל חלק, נגיעה באיזורי רגישות מוביל לפגיעות הסתגרות והתרחקות.

אצל חלק, להתפרצות ודיבור פוגעני.

כשירגעו הרוחות, יש ציפייה למחילה והבנה,

סתם, אלו היו רק מילים מיותרות, לא הייתה שם כוונה.

מסתבר שהסיבות והנסיבות רק משתנות ותגובות כועסות,

וחסרות סבלנות הופכות להיות חלק מאיתנו,

ומכרסמות במערכות היחסים שלנו.

אנשים שאוהבים אותנו מתעייפים, מתרחקים..

גם בעבודה, אפילו שאנחנו מאוד מקצועיים לא נעים להיות בקרבתנו..

כי מי יודע מתי תבוא ההתפרצות,

מכירים את זה?

בוא נעבור לבשורות הטובות ,

אימון רגשי יכול לתת לך הזדמנות לשנות את כל ההתנהלות הזו,

להבין איך זה קורה, לחוות מחדש ולשחרר את הכאבים שנאגרו בתוכנו ויצרו מעין אזורי נפץ.

נטייה לפגיעות וכעס נובעת הן ממבנה האישיות והן ממאגר חוויות שחייבים רגע לעצור ולשחרר אותם.

אימון בסדנה קבוצתית בכלים של תאטרון  מאפשר ביטוי לכל מה שאנו נוטים להדחיק,                           

או לומר, ״זה שטויות, אני לא  מתכוונ/ת לתת לזה חשיבות״ וכו… אך מסתבר שכמו מיים שחודרים לכל מקום.. נוצרים מעין מאגרי מיים עכורים, שהם ״הבטן הרכה״  או ״איזורי הרגישות״ 

מסע קבוצתי או אישי מאפשר יחד להעמיק, לחוות, להבין ולשנות הרגלים,כדי לחיות את החיים בתקשורת זורמת ונעימה.

במהלך הזמן הכלים מאפשרים התערבות רגע לפני שזה קורה…

כלים בעזרתם תוכל לפעול נכון יותר,

אם וכאשר התגובה הכועסת "עלתה לאויר".

לתת ביטוי לדרמה שבתוכנו באימון אישי או בעזרת תאטרון משמעותו להפחית את הביטוי הדרמטי והכועס בחיים.