למי ולמה נועדו מסעות וטיולי הקיץ?
חודשי הקיץ, מעוררים בנו רצון לצאת למסעות וטיולים. אנחנו משקיעים לא מעט אנרגיה, הכנות והתארגנות, וכמובן לא מעט מכספנו עבור אותה יציאה מין השגרה.
האם ברור לנו למה? מה אנחנו מבקשים מאותו טיול, או מסע? האם לראות נופים ומקומות אשר יפעימו אותנו בגלל החידוש שבהם? האם זו המנוחה באי מרוחק, מקום יפייפה, פינוק של מלון? האם זו יצירת קרבה מסוג שונה עם בן/בת הזוג, בני המשפחה? האם באמת כשנוחתים בשדה התעופה, ואחכ במדינה זרה, השינוי הטוב, פשוט מתרחש לו? עד כאן נראה שהתשובות די פשוטות,
אבל אוסיף שאלה אחרונה, קצת ישירה…
האם לא קרה לכם שדוקא על רקע המפרצים תכולי המיים, הכפרים המתקתקים, נפלאות העיר הזרה, בגלל אי הבנות, ציפיות שונות, תקשורת שברירית מחריף הכאב, עולה הכעס, הפגיעות גוברת?
זה יכול לקרות בין חברים, בין בני זוג או משפחה, ופתאם כל "הממבו ג'מבו" החיצוני אין לו שום תרומה ליחד ולשמחה.אז איך חופשה יכולה להיות מחזקת ולא בהכרח כזו שלוחצתומעירה את נקודות החולשה ביחסים?
איך אפשר להמנע מאכזבות מיותרות, פגיעות וכעס? את איזורי הרגישות ביחסים לא פותרים ביום אחד אבל דיאלוג מקדים, כנה, נטול שיפוטיות, שנוגע בצרכים ובציפיות של כל אחד, יכול לשמור עלינו שהחופשה לא תהפך לסיוט ולהפך..
דוקא היות הטיול פרק זמן קצוב זו יכולה להיות משימה אפשרית ומקרבת, אז מה יעזור לנו:
1.החלק הכי חשוב – ההתכוונות. לא הבטחות אבל בהחלט התכוונות. אז זהו, מפנים זמן לשיחה כזו.. עם כמה עקרונות חשובים של "תקשורת מקרבת".
2.מנהלים שיחה באווירה טובה. כיבוד קל, פירות העונה או פירות יבשים תורמים לאווירה..
כל אחד אומר מה באמת חשוב לו, מה הצרכים הבסיסיים שיעשו לו את הטיול נעים וכיפי.
3. מגדירים תנאי בסיס בלי התנצלויות (למשל מקום ותקציב שברורים לכולם מראש.)
4. לאחר הקשבה לכל מי שלוקח חלק בטיול מגדירים את החלקים המשותפים על כולם.
5. מציבים שאלה איך ניתן לגשר על החלקים המנוגדים כששוב לכל אחד הזדמנות להציע דרך המהווה גשר משכנעים לגבי החלקים מורכבים
חלקים מורכבים יכולים לגעת בנושאים כמו כמו השכמה מוקדמת או הליכה רבה בטבע. יחד מחפשים פתרונות דוקא בנקודות בהן אין הסכמה. ולכן הטיפ הבא..
6. הסכמה לקבל שונות בלי שיפוטיות – לא כולם חיבים לצעוד בשורה לכל מקום. אפשר להתפצל ולהיפגש שוב.. זה חלק מהכבוד ההדדי.
7.לקבוע גם מה עושים ברגעים קשים שעלולים להתרחש. לדוג' ספרה לי חברה שבהכנה שעשו לטיול, הם קבעו שאם פורץ ריב קשה בין הילדים או בין ההורים אפילו, עוצרים את הרכב והניצים יוצאים ל5 דקות להרגע ..
8. לוותר על ספרי חשבונות –
התכוונות אינה הבטחה..זוכרים? ולכן לא פותחים ספרי חשבונות: יכול להיות למשל שאגיע "הרוסה" בשעה מאוחרת ואחרי נסיעה ארוכה ולא אעזור לבן זוגי לפרוק את המזוודות למרות שבשיחה מראש הוא ביקש לא להיות בתפקיד הבל בוי. יכול להיות שהמתבגרים שלנו לא יצליחו להשכים קום כדי לנצל את היום, למרות שהסכמנו על כך.
אם נשתדל לוותר על "רישום בפנקס" אלא נרענן מידי פעם את קווי ההסכמה ובעיקר את ההתכוונות שהזמנו לטיול, לראות רחב יותר, איך מה שנוח/לא נוח לי, משפיע גם על האחר, אפשר לעשות שיחה נוספת (בלי דרמה) של "תיקון מסלול" .
כיון שהטיול הוא פרק זמן קצוב זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה לקרוב לבבות.ההערכות הרגשית לקראת הטיול כנראה לא פחות חשובה מהערכות מעשית, מהציוד, מהמפות, חישובי מרחקים,ומזוודות. מסכימים איתי?
ושוב אחזור -החלק הכי חשוב – ההתכוונות של כל הצדדים. לא הבטחות אבל בהחלט התכוונות. נסו את הטיפים האלה מעולם התקשורת המקרבת.
אז קדימה …צאו לדרך וצרו לכם דרך, נעימה, מפגישה באהבה…וחזרו בשלום.
אני עצמי נמצאת כעת במסע של חודש ימים עם האיש שלי, מברצלונה ועד הבלקן בפורגונטה – פולסוואגן ואן ישנה, שבה אנחנו ישנים, אוכלים ומתרחצים.. ולמרות שאנחנו למודי מסעות, תמיד יש עוד שיעורי דרך על עצמנו.
ולשם כך יצאנו, לא?
להרחיב את גבולות נופנו החיצוניים והפנימיים.
