אחד האתגרים הגדולים בלימודי משחק בשילוב התפתחות אישית קשור במפגש עם "המבקר הפנימי" שבנו
מכירים את אדון " המבקר הפנימי" ?
אז כדאי להכיר אותו ולחשוב פעמיים לפני שאומרים "אין לי את זה".
"חשבתי ללמוד תיאטרון, להצטרף לסדנה שלך…
-"איזה יופי "אני אומרת, ספרי לי קצת מה את מחפשת, מה היית רוצה שיקרה לך?
האמת, פעם ממש אהבתי להופיע אבל היום… אני לא בטוחה שיש לי את זה, הפתיחות הזו, ההעזה,אני ממש לא בטוחה שיהיה לי מה להגיד, שאני יצירתית מספיק"
בשיחה אחרת אומר לי בחור מקסים, "אני מסתכל לפעמים על
אנשים שעומדים מול קהל ומדברים במין קלות, בטחון, חופשיות,
מעיזים להתבדח , אני מקנא בהם. אין אין לי את זה .."
-מאיפה אתה יודע שאין לך את "זה?"
אולי אפשר לרגע לשחרר את המחשבה הטוטאלית הזו..?
יתכן שזו נבעה מאירועים וחוויות עבר,
מהפרשנות שנתת להם, מנטייה להשוואתיות,
ומחשבה שהסביבה הטמיעה בך שרק מי שממש טוב ומוכשר "מותר לו".
בעצם כולנו מגדלים בלי שנרגיש את דמות "המבקר הפנימי" בתוכנו.
זו "וואחד דמות" שיושבת בתוכנו ורוצה לשמור עלינו שלא נפגע,
"שלא נעשה צחוק מעצמנו.." אך אבדנו שליטה עלייה..כלומר דמות המבקר הפנימי, הפכה מגבילה, בקורתית באופן מוגזם, משתק,חוסמת "דלתות" חונקת, מובילה "להשתבללות ", לא מאפשרת לנו להיות במלואנו,
ההעזה, היצירתיות, הבטחון "לתפוס במה" מצטמצמים וכך גדלה הנטייה לשמור על עצמנו, לא לקחת סיכונים, ובעצם, ואני לא מגזימה.. זו צורה של דיכוי אישי.
בצד "המבקר הפנימי" יש בנו קולות נוספים שהגיעה הזמן שנקשיב להם.
לפעמים הם מתעוררים בגלל חלום ילדות ישן להיות על במה, בחופשיות , בקלילות והעזה
לעיתים זו תחושה פנימית וידיעה שיש בנו הרבה יותר גוונים מאלה שבאמת באים לידי ביטוי על "בימת החיים".
או צורך ( לפעמים חבוי מאוד..) לתת ביטוי לעולם הרגשי הפנימי שלנו,לצעקה , לכאב, לתשוקה, לצחוק הפורץ,
לפעמים זהו צורך השעה בגלל תפקיד ניהולי, מול צוות , קהילה..שפתאם דוחק בנו לשחרר כבר את "המבקר הפנימי" מתפקידו..או לפחות ליצור גרסא מעודכנת ומאפשרת יותר להיות מול קבל באותנטיות וחופשיות
אם אחד הקולות האלה כבר "מקרקש" וצף – הגיע הזמן לקפוץ למיים..
הדרך של "חיבור נכון לתאטרון" יוצרת שילוב בין לימודי משחק בלווי תרגול גם מעולמות המודעות והתפתחות אישית
כלומר בסדנה לא רק "מדברים על זה, אלא מתאמנים…אנחנו "עושים" את זה.
הקבוצה היא כמו חממה בטוחה, כיפית שבה כולם מתנסים
ויחד צעד אחר צעד על ידי משחקים, מגוון תרגילים אנחנו יוצרים קטעים, משחקים דמויות מגוונות , סיטואציות למיניהן
וכך הדמיון מתפתח
יכולת הביטוי עולה
ההעזה לתקשר ולהביע רגשות הופכת להיות אפשרית,
היצירתיות זורמת יותר ויותר בקלות.
העזה ופתיחות לצאת מאזורי הנוחות הופכים להיות חלק ממך
והכי חשוב,
"המבקר הפנימי"נרגע, המוח משחחר את הצורך הקבוע לגונן ולהגן
המוח פחות עסוק באיך אני נראה או איך אני נשמע
"מה יחשבו עלי" , "האם יאהבו, יעריכו אותי?"
מסתבר שכל אלה מיומנויות נרכשות,
הן סוג ל "שריר" שמתפתח בזכות אותו שילוב מנצח של תאטרון, משחק והתפתחות אישית המוביל אותך לחיבור נכון לבמה- ובעיקר לבמת החיים באשר היא…
בבסיס התפיסה המנחה אותי כיום, מי שבא לסדנאות תאטרון, ועוסק בתחום למען ההנאה וההעצמה שלו – הרווח האמיתי הוא החיבור-
