חשבתם פעם על משקל שק האכזבות?

אם נפענח איך מעגל הציפיות והאכזבות עובד , נוכל לסלול דרך שונה ומיטיבה  במערכות היחסים שלנו ונמנע ממיצבור אכזבות נוסף.

אכזבות הן חלק מחיינו..חלק מהאנשים המאכזבים  בחיינו כבר נפרדו מאיתנו אי שם בדרכי החיים,וחלקם עדיין לידינו, בין חברינו,במשפחתנו...אבל האכזבה או האכזבות עצמן,האם אבד משקל השפעתן לחלוטין?

אכזבות שנגרמו מאנשים חשובים ומשמעותיים בחיינו, גורמות לנו לאבדן אמון וחשדנות, גלויה או סמויה, בהמשך הדרך.

כבוגרים אנחנו מנסים לבחון ולבחור מי ילווה את חיינו, ובאופן סמוי, מי לא יפגע ויאכזב אותנו. ובכל זאת זה קורה.. 

איך? איפה אנחנו טועים?

מה קובע את "המשקל" והנפח של שק האכזבות? אותו "משקל" מתחיל מכמות או רמת הציפיות שלנו. יצירת ציפיות הינה מנגנון טבעי שנועד להגן עלינו וכן "לארגן" אותנו וכשם שהן טבעיות הן עלולות להיות מכשילות.. 

בואו נבדוק לאיזה צורך הן עונות:

1.הצורך הבסיסי בבטחון וודאות-  הרבה מהציפיות מטרתן ליצור סיסטמה שבתוכה לא אפגע, שתעניק לנו בטחון, שתתן לנו ודאות, אדע מה אני נותן ומה אקבל. ציפיות שהצרכים שלנו יענו ויתממשו.

למשל, איך צרכה להתנהל חברות כדי שארגיש בטוח

מה נכון בזוגיות, כדי שהיא תענה לצרכים שלי (לא בהכרח תואם לבן הזוג מן הסתם..)

מהם יחסים טובים, או מה בעצם מיטיב איתי..

2. ציפיות מבוססות ערכים- מבלי שנרגיש, מתוך מערך הערכים והאמונות המתפתחות בנו, מסורת , חינוך נוצרות ציפיות שיענו לערכים שנראים בעיננו חשובים בעוד לאחרים ערך או ערכים אחרים משמעותיים יותר -קרקע נפלאה לאכזבה. 

אנחנו שוכחים להעמיד אותם למבחן מחודש מידי פעם וכך למשל הורים יכולים להיות מאוכזבים מאוד מהבן או הבת שאינם מתגייסים לצבא למרות שהערך הזה כבר עבר שחיקה בדור האחרון. דוג' אחרת - צעירים שהגרו מהארץ בעבר נחשבו "ליורדים" ומאכזבים ואילו כיום ערך הרבה יותר פלורליסטי מככב ומאפשר לבחור היכן לחיות.

3. שיפוטיות הנילוות לציפיות - "אני בסדר" אתה "לא בסדר" . כלומר כיון שהערכים שלי הם -  ההומאניים, החברתיים, המשפחתיים  והטובים -או כל מחמאה שנבחר לתת לדרך החשיבה שלנו- אז הם הנכונים, אני בסדר, וכשהתנהגות אינה תואמת אנו חווים אכזבה עמוקה.

למשל ציפייה מוכרת : "אם אני נתתי ועזרתי, אז מגיע לי יחס הדדי. לא ככה?". לא בהכרח, מסתבר.

הרי יש גם דרך אחרת להסתכל על נתינה, ואולי אפילו לשאול האם ביחסים חיבת להיות הדדיות בנתינה, או שיוון? מי מגדיר אותה, את מידותייה?

4. שונות בסדרי עדיפויות או בתפיסת עולם -בדר"כ ההשואה הטבעית, היא לתפיסתנו שלנו, "לאני מאמין" שלי - "אני בחיים לא הייתי עושה כזה דבר, בטח לא לחבר", או אמא צרכה קודם לדאוג לילדים שלה ואח"כ לקריירה" .

מה התוצאות של שק אכזבות כבד מנשוא:

רבים מביננו בעקבות אכזבות או מתוך רצון להמנע מאכזבה, פשוט שומרים מרחק רגשי.

הם מנומסים, צוחקים, משוחחים על דה והא אך בעצם מערכות היחסים שהם מנהלים הם בעלי "גווני פסטל" בלבד כלומר :

הם מאוד זהירים, שומרים מרחק 

אין בהם ביטוי רגשי מלא ופתוח.

חשדנות או קושי לקחת סיכונים

הרצון להתגונן מפגיעה ואכזבה מאפיל על התמיכה שקשרים עמוקים יכולים להניב ולעיתים הוא גדול אפילו מהפחד מבדידות. אנשים ישארו במין בדידות וריחוק על פני קרבה בגלל האפשרות לאכזבה בשל הכאב המצטבר מאכזבות קודמות.

מה עושים עם שק האכזבות הזה שיושב לנו, בבטן או בירכתי המוח?

כמו כל מיטען שק האכזבות מכביד ואף עלול "להתפוצץ", לכן נכון לעצור "לפתוח אותו" באימון רגשי אישי או בסדנה מאפשרת מבחן מחודש ודרך חלופית אשר אינה מטילה אחריות וציפיות על האחר.

ברגע שנפרק את מיטען האכזבה לגורמים, כדי להבין ממה הוא מורכב, נוכל לשחרר אח "חומר הנפץ", את האנרגייה השלילית שאגורה אצלנו.