נשיות, אחריות ואשמה – איפה הבלבול ?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

שינויים רבים חלו בתפיסת הנשיות או מעמד האישה בחברה המודרנית ועוד היד נטויה.  חלק מהשינוי מבורך ואפשר לנשים להוציא לאור ולהביא לביטוי יכולות שקודם לכן היו בגדר איסור או ״לא מקובל״.

 

חלקו האחר של אותו  שינוי קשור בעומס רב שלא פעם מוטל על כתפי האישה – מחד אחריות להצליח בעבודתה ואפילו להוכיח הוכחת יתר, במיוחד בתפקידי ניהול, הובלה ומנהיגות מסוגים שונים. מאידך היא עדיין נדרשת לאחוז בתפקידייה המסורתיים, בבית, כאם, כרעייה, כחברה. בנוסף לציפיות המעשיות הקשורות בתפקידים אלה קימות גם הציפיות בנוגע לתפקיד הנשי-רגשי. בתפקיד הרגשי האישה נתפסת כתומכת, מבינה, חשה, קולטת יותר את העולם הרגשי של סובביה ולכן נוהגת ברגישות – בעצם נוהגת לקחת אחריות על מערכות היחסים בבית ומחוץ לבית. מסתבר שהאחריות הרבה, מובילה לא מעט פעמים לקושי פיזי או נפשי לעמוד בציפיות, לעצבנות, דכאון ואם לא הגיעו הדברים לכדי ביטוי קיצוני, אזי מחקרים מראים שנשים סובלות מאשמה הרבה יותר מגברים. בעוד גברים נוטים לקחת אחריות על …על הפרנסה, על ניהול העסק, נשים נוטות לקחת אחריות במקרים רבים למה האחר מרגיש. לאימא שנעלבה, לילד שמסתגר בחדר, לחברה שלא תפגע ,שלא יהיו סכסוכים בחבר׳ה ועוד.

האם התפקיד הרגשי-נשי קשור רק לציפיות חברתיות או נובע מהמבנה הפסיכולוגי רגשי של האישה ?

האם ניתן, לשנות, ״לאלף״ את הנטייה לאחריות רגשית גבוהה שכזו או מוטב נשאל, מה ההבדל בין אחריות לבין אשמה? ולסיום, מדוע ההבדל בין אחריות ואשמה כל כך חשוב?

קיימת כיום הבנה גדולה יותר בציבור שבכל אחד מהמינים קימות נטיות המכונות נשיות ונטיות המכונות גבריות. בחלק מהמקרים יהיו נשים בעלות נטייה להתנהגות, סדרי עדיפויות המכונות ונתפסות גבריות יותר, ולהפך..למרות שהבנה זו הולכת ומתרחבת, והשיח המתקדם בודק מי מנווט אותך ועד כמה,  היסוד הגברי שבך או הנשי, נשים שאינן מגלות איכויות רגשיות גבוהות, זוכות ליחס שיפוטי שלילי, ולכן למערכת הציפיות החברתית יש השפעה בנוגע לזכות להיות כפי שאת. יחד עם זאת, לרוב הנשים, לא בהכרח לכולן, יסודות הנפש הנשיים חזקים יותר – כלומר הנטייה הפסיכולוגית  להיות ברגישות ל.. היא מובנת, היא חלק מהאוטומט. ומכאן תחושת אחריות גבוהה, שהופכת רצון גדול להשפיע, ולהיות משמעותית בנוגע לאיך האחר מרגיש.

לאחר שנים של ליווי אישי והנחיית סדנאות תאטרון אני לומדת שהניסיון להשפיע כדי ליצור הרמוניה, מערכת יחסים טובה יותר, או לחליפין לגרום לאחר להרגיש טוב יותר, לא תמיד מצליח ומכאן לתחושת כשלון או אשמה.  אשמה מובילה לסבל פנימי, לתחושה שאני לא מספיק טובה , חכמה,  בעלת ערך, משפיעה.  לחליפין הסבל הפנימי גורם להדיפת האשמה ע״י האשמת האחר-ת. הסבל הפנימי כל כך גדול עד שהמנגנון הרגשי פשוט הודף את האשמה מכל וכל ובעצם באותו רגע -גם את האחריות. אחריות מהותה לראות את החלק שלי באירוע אך אין המשמעות שאני רעה, לא שווה ,או טיפשה. את לקיחת האחריות אני מלמדת בסנדאות התאטרון ובלימודי המשחק וההתפתחות האישית של חיבור לתאטרון.

 

אשה א׳ פגעה בחברתה – גברת ב׳, בצורה שיכולה להתפרש כלא רגישה כי לא מצאה את הזמן לפגוש אותה למרות היותה בכאוס רגשי . גברת ב׳ מאוד נפגעה שכן בהתאם לציפיות או לקוד המנחה את החברות ביניהן אלו בדיוק סוג הרגעים שהן תומכות זו בזו. אישה א לא  התנצלה ולהפך, כעס על גברת ב. בעצם אישה א לא מסוגלת לעמוד באשמה המכאיבה, דוקא בגלל הרצון להיחשב ראויה, רגישה, חברה טובה. היא כועסת שבכלל ציפו ממנה.. לא מבינים אותה, את העייפות או העומס שהיא נמצאת.מדוע קשה לאישה א׳  לומר  לגבי אותה סיטואצייה , לא הצלחתי להיות יותר רגישה ולהבין עד כמה זה חשוב לך שאבוא, מצטערת , סליחה. אולי בפעם הבאה אצליח. מדוע קשה לה לומר, כשיש לי יותר מידי לחצים אני לא מצליחה להיות רגישה ומתחשבת בכולם, אני יכולה רק להשתדל, אבל לא בטוח שאצליח.

 

קשה לנו כשכועסים עלינו. לנשים מסתבר קשה הרבה יותר. הכפתור הסמוי ״את לא בסדר״ נלחץ, והרי לנשים חשוב ביותר ״להיות בסדר״, בעיקר בנוגע למערכות יחסים. קשה לנו גם כשמתעורר בנו כעס על עצמנו. הביקורת  הפנימית מלקה ומכה, איך לא ראינו, הרגשנו, או פעלנו מדויק יותר?

הכעס הפנימי או הדיפת הכעס קשור בציפייה המוגזמת מעצמך להיות תמיד ברגישות, לעשות תמיד את הבחירה הנכונה לך ולמען האחר ובחוסר רכיב חשוב ובסיסי  – חמלה.  

 

 החברה כיום, מדרבנת התקדמות, השתפרות, התפתחות, הישגיות, החמלה לעצמך או לאחר איבדה את כוחה ואת חשיבותה. לרבים לא ברור מהי חמלה, והיא מתפרשת כרחמים עצמיים, נטייה של ״חלשים״. בסדנאות התאטרון וההתפתחות האישית שאני מנחה אני מלמדת כי חמלה היא חלק מקבלה שלך את עצמך ואהבה שלך את עצמך על כל חלקייך ונטיותייך, חוזקותיך וחולשתיך.

 

אם נמשיך עם דוגמא זו..בטוח היית רוצה להיות ברגישות ובסבלנות כשאת עייפה ועמוסה אבל את לא באמת מסוגלת.  הגוף שלך פשוט משבית אותך. אולי תלמדי לחוש בזה מראש, לתקשר את זה יותר טוב, להימנע ממצבי קיצון שכאלה.

 אך כל שיפור או שינוי יקרה רק מתוך אהבה עצמית,  הכוללת חמלה לעצמך על הרגעים שעוד לא מצאת את הדרך… איך להתארגן טוב יותר עם הנטייה הזו.

 

נשים רבות, הרבה יותר מגברים, מזמינות את עצמן לתהליכי התפתחות אישיים, מבקשות לתת ביטוי לעוצמה שבהן מבלי לאבד את הרכות והרגישות. הדרך לשם היא נפלאה בשל הרצון להרחיב את אזורי הנוחות . היא תצלח רק אם נדלל את רמת הציפיות ובמקביל נעלה את יכולת החמלה שלנו לעצמנו. זה יהיה נפלא גם עבור אחרים.

למידע נוסף על סדנאות תאטרון ומשחק – חיבור נכון לחצו>>