מה מיסתתר מאחורי כל קונפליקט?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
חיבור נכון

בגלל השונות באופיינו, בתדר אתו נולדנו, בערכים הנרכשים, במערכת החוויות וההטבעות האישית, נוצר קונפליקט מובנה במערכות היחסים בין בני אדם. נולדנו לאתגר מתמיד של חיפוש דרך אחד אל השני. 

אותם הרגלים ודפוסים שהופנמו בנו ע”י סוכני החינוך השונים, הורים, בית הספר, תנועת הנוער וכן ע”י סוכני התרבות בזמן ובמקום מסוים, אופנה, נורמות ועוד, יצרו אצלנו לא מעט התניות לגבי מה טוב ומה רע, מה ערכי ומה פחות, מה נכון ומה לא, מה יפה, שווה, מנומס, מכובד, , הומאני, נחשב, אנושי, ראוי ושאינו ראוי.

הטבעות אלה קשורות גם בתדר המולד שלנו: המאפיינים אתם באנו לעולם, המהות הבסיסית של כל אחד. מהות שכדאי להכיר אותה (ראו אבחון “התדר” האישי ), שכן  היא מלמדת על העיניים הייחודיות דרכן כל אחד חווה את העולם, את האחר בדרכו.

ההטבעות והערכים התרבותיים, חברתיים, משפחתיים שהפנמנו, בין שמרצון ובחירה ובין שלא, יובילו לעתים להבדלים קיצוניים בינינו וכך עבור האחד לצחוק צחוק מתגלגל וקולני זה מעשה המורה על חופש, קלילות ואותנטיות, ועבור האחר זה מעשה קולני וחסר התחשבות החודר למרחב הציבורי. לקרוא ולצעוק לחבר הנמצא במרחק ממך באמצע הרחוב יחשב ביטוי אותנטי וקליל בישראל, ובאירופה למשל ייתפס כבוטות.

פערי דורות מובילים לשדרים שונים בלבוש, אסתטיקה ועוד. עבור בני הדור הצעירים למשל, לקעקע את הגוף בציורים זהו ביטוי אישי יצירתי ויפה, ובשביל בני הדור המבוגר יותר, העומס, גודש הציורים הם הרס לגוף הטבעי, ניסיון מלאכותי להתבלט, לעתים מתקשר אסוציאטיבית לאנשים משולי החברה, פושעים מסוכנים, אנשי מאפייה וכו..

 

כל כמה דקות העיניים עוברות לטלפון הנייד. איך זה מרגיש לכם?

לאחרונה  קוד התנהגותי ידוע אשר הפך טבעי ונורמטיבי, קשור  בהורדת העיניים לפלפון, תוך כדי שיחה, שיעור, מפגש אפילו אינטימי, כדי לבדוק הודעות מכל סוג. ההרגל לענות לכל ציוץ המתריע על הודעה חדשה כבר הפך לאוטומטי ואינו מותיר זמן לחשוב אם זה הולם או האמת מחייב להגיב כרגע.   

אלה שהתרגלו לאופי החיים הרב ערוצי הזה מהדהדים בהתנהגות דומה ומקבלים את זה. עבור אחרים פרשנות השדר ההתנהגותי היא, “מה שמודיעים לי או מה שאני קורא או המשחק בו אני עסוק, חשוב לי, מגרה אותי לתגובה, הרבה יותר מאשר להתמסר רק לשהייה ולהקשבה לך”, ובפרשנות בוטה יותר, “יש דברים יותר חשובים ממך, אתה לא כל כך מעניין אותי .” סביר להניח שאלה הנוטים לפרש כך את ההתעסקות הרבה עם הטלפון הנייד, יעלבו עד עומק נשמתם.

  ומתנות?

מתנות זו דוגמה  נפלאה הקשורה בכמה קודים בו זמנית, קוד חברתי, מעמדי, תרבותי ואישי  .עבור אשה אחת להביא מתנה צנועה או פרי יצירה אישית לחברתה, זה מעשה ערכי שאינו בזבזני, מלמד על צניעות, מלמד על קרבה, ואולי מתעלה מעל מתנה קנויה בשל המאמץ האישי, ובשביל האחר/ת, אותה עבודת יד פשוטה תתקבל כעלבון ותתפרש כחוסר כבוד, אולי כקמצנות, ומכאן זלזול או ביקורת על נותן המתנה. בכלל מתנות, גודלן, דרך הגשתן, אופיין הן נושא כבד רווי קודים אישיים וחברתיים וכך מתנות אשר כל עניינם לשמח ולעורר עונג גדול ושמחה עלולות לגרום לפגיעות וכעס גדול.

 

הכל בעיני המתבונן… קוד תרבותי והדרמה שנוצרת

קבוצת אוכלוסיה בעלת מערכת ערכית דתית, מוסרית, תעדיף דפוסי לבוש צנועים וכללי התנהגות מאוד מוגדרים  ואלה יעמדו בניגוד גמור ואפילו מאיים למערכת ערכית חילונית המקדשת את חופש הפרט, לבוש אישי וחופשי כמעט ממגבלות, המתעדף אמות מוסר שאינן מוחלטות אלא הומאניות בלבד. אך מסתבר שגם בין אדם לחברו,אפילו בין בני זוג  אפילו מאותה אג’נדה, מאותה קבוצת השתייכות ערכית, או מעמד כלכלי די זהה יש הבדלים ערכיים, דפוסי חשיבה שונים, או יחוס סדר עדיפויות, חשיבות והזדהות לדברים אחרים בכלל.                                קונפליקט מוכר וידוע בעיקר בין בני זוג אשר שניהם אוהבים את ילדיהם ומאוד אכפת להם מהם ובכל זאת הם רבים לא מעט בגללם. הוא לא כל כך מתייחס לסדר, לניקיון, לפרטים קטנים בחינוך הילדים כגון, איך הם מדברים, מתנהלים, האם עוזרים בבית, מסדרים את החדר, וכמה מקדישים ללימודים ואילו היא משתגעת, מרגישה לבדה במסע החינוכי המתיש הזה. הילדים חשובים גם לו מאוד אבל לא הפרטים הללו, “שיגורו בתוך הבלגן שלהם, שיתקלחו פעם בשבוע מצידי ויסריחו, ואם הם לא רוצים ללמוד ..זה העתיד שלהם” הוא אומר.                         בכלל הוא עייף ועמוס בעבודה, ובעיניה מה חשוב יותר, מאותם הפרטים שמרכיבים את המכלול הזה שנקרא חינוך הילדים. היא.. גם מאוד  עייפה  “ואינה בדיוק משחקת” אלא עובדת קשה … וכך הריב הריב כבר הולך ומתעצם.  בין בני הזוג הללו מפריד עולם שלם עשוי שונות בסדרי עדיפויות ומכאן ביקורת, שיפוטיות ומלחמות, ושניהם באמת אוהבים את הילדים.

 הפחד לשחרר או לשנות את נקודת המבט שלי    

כיון שכל אדם פועל מתוך אישיותו ערכיו ולאור מאגר חוויותיו, אותם גיבש כחלק מזהותו ומתחושת הקיום שלו, השונות מובילה לפרשנויות שיפוטיות וקשות כלפי האחר. בעצם מתקיים קונפליקט מובנה מראש שהולך וגדל ככל שהשונות גדולה יותר, עד ניתוק, עד פרדה ורגשות קשים אחד כלפי השני.    נכון יותר לומר- ככל  שנעסוק בהצדקת דפוס החשיבה וקו הראייה שלנו, וההתנהגות שנתפסת רצויה ונכונה בעיננו,  כלומר נאחז רק בדרך ראיה ופרשנות אחת, לא נוכל להיפתח ולגלות סובלנות כלשהי להסתכלות אחרת על הדברים, לפרשנות ולסדר עדיפויות מכבד של האחר, ולכן נתקשה ליצור חיבור וקשר בונה ונעים יותר.

הפחד לשחרר את האופן בו אני רואה את הדברים, את הפרשנות שלי, או של קבוצת השייכות שלי, נתפס כאבדן הזהות שגיבשתי בעמל ויזע, איום על הבנת החיים שלי. איום על השליטה שלי בחיי ועל יכולתי להשפיע, או לקבוע מהלכים.

הרבה פעמים שלילת משהו שחשוב בעיני נתפס ומאיים כשלילת החשיבות שלי עצמי. למשל אם הפרטנר שלי “מחשיב אותי” ולכן  יעשה כפי שחשוב לי, למשל, ידיח כלים מיד בתום הארוחה, כפי שראוי בעיני, הוא נותן לי חשיבות ורואה אותי, ואם אינו נוהג כך, נוצרת פגיעות ועולה שאלה, האם הוא בכלל רואה אותי ואת מה שנחשב בעיני?  באין משמעות לערכים, לדפוסים,למעשים ולאמירה שלי אני נתפס בעיני הזולת או אפילו בעיני עצמי כחסר ערך, חסר משמעות, כאילו לא הייתי, “מחוק”, זכות הקיום או הטעם בקיומי נחלש.

כפי שפתחתי, הסיבות לדרך הפרשנות ועוצמת הרגש המתעורר מאחורי כל קונפליקט קשורות בשלושה גורמים המשתלבים ומשתרגים זה בזה : 1. בדפוסים וההתניות חברתיות -תרבותיות ,2. בתדר המולד (המאפיינים האישיים, המהות המולדת), 3. במאגר החוויות האישיות –ההטבעות שנצרבו בתודעה של כל אחד.

 אבחון  בשיטת התדר עוזר לנו להבין מהו התדר המולד, מהם המשקפיים דרכם אנחנו נראה את הדברים  ונחווה את העולם (להבדיל מהאחר). האימון הרגשי בהמשך ישיר לו, עוזר לנו להבחין בעולם שלם של הטבעות חברתיות, חינוכיות ותרבותיות ומאפשר להעמיד אותם למבחן מחודש. פתיחת מאגר החוויות האישיות חשוב לא פחות ואפילו מרכזי, כדי לשחרר מטענים ישנים של כאב אשר חלקם באופן קבוע מוביל אותנו לפרשנויות חוסמות.  בעצם רק ההבנה שדיאלוג הוא מראש חיפוש דרך אחרי האופן שבו יוצר המפגש. דיאלוג הוא הכרה שהאחר – גם אם זה בן הזוג המוכר, גם אם זה חבר טוב מהילדות, גם אם מדובר בבן שלך הבוגר, פרי בטנך –  האחר הזה זקוק להכרה בצרכים השונים שלו, או גם אם הצרכים דומים , סדרי העדיפות, הערכים ודפוסי החשיבה יכולים ליצור מערך העדפות התנהגויות שונה לגמרי.          רק אם ניקח את זה בחשבון, נעכל ונסכים לקבל את השונות, נוכל להסתכל על המתרחש מזווית אחרת. אולי לא בהכרח נקבל אותה, אבל נצליח שלא להיפגע ממנה או לשפוט ולהדוף אותה בגסות. תפיסות חוסמות ושיפוטיות משמרות את הכעס, ואת הדלגיטימציה של האחר על פני התקרבות ויצירת תקשורת קלה יותר, בעולם שהניגודים והשונות הם ממילא בילת אין.