איך קונפליקט בזוגיות הופך לפיצוץ על?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

הרצון הגלוי והרצון החבוי בקונפליקט בזוגיות

בזוגיות מתמשכת כל אחד רוצה להרגיש נוח, להגיב באותנטיות, לא להתנהל ״על ביצים״. במהלך הזמן מתגלות לא מעט סיבות שיכולות להביא לאי נוחות, חיכוך, ולריבים שמסתיימים  בהתלקחות מילולית- ״בפיצוץ״. כל אחד מאתנו מביא לזוגיות, את נטיות האופי שלו, הערכים, האמונות, השפעות העבר, אכזבות ופחדים. בעצם היחד הזוגי מכיל שני אנשים מאוד שונים. אומנם יש לנו חוטים מחברים ומקשרים באהבה, אך השונות עלולה להוות קרקע נפלאה להתנגשות חריפה מאוד ולויכוחים  אגרסיביים, גם אם לשני בני הזוג יש רצון וצורך בסיסי דומה לחיים הרמוניים ונעימים.

חיפוש הדרך לתקשורת מקרבת  והימנעות מפיצוצים חשובה בשל האנרגיות שנסחטות מאתנו בתוך התמודדויות שהופכות לאלימות מילולית ובגלל הספקנות המתעוררת בזוגיות שלנו. הכאב שצף כתוצאה מקונפליקטים מקבל לא פעם ביטוי בזעם, חוסר סבלנות ואף חוסר אמון בבן-בת הזוג או בזוגיות.

כיוצרת ומנחת סדנאות תיאטרון והתפתחות אישית חקרתי לא מעט את מהות הדרמה בחיינו. הדרמה המרתקת מציפה ״קונפליקט טוב״, כלומר התנגשות בין שתי תפיסות ערכיות, סדרי עדיפויות שונים, או רצונות מנוגדים  אך משמעותיים לקיום המלא של כל אחת מהדמויות. 

במהלך הסדנה לאט לאט לומדים לעקוב אחרי מה שמסתתר מאחורי ויכוחים לכאורה קטנים. מה היה הרצון של כל אחד מהצדדים ומה הרצון ברובד העמוק יותר. כשהרצון החבוי אינו משמעותי או אינו קיים, סביר להניח שבני הזוג ימצאו את דרך הביניים יחסית בקלות, אך כשהרצון נובע מצורך, חסר, או נתפס כמגדיר את האדם המאבק הופך משמעותי.

בסדנת זוגיות כשאני מבקשת לחשוב על קונפליקטים ״קטנים״ עולות דוגמאות לכאורה סתמיות כגון, היכן ומתי להניח את הבגדים שפושטים, איך לסדר או מתי לנקות או לאן נלך.. תוך כדי משחקי התפקידים אנחנו מזהים מתי הויכוח החיצוני, הרצון הגלוי  ״מחביא״ לעיתים תחתיו רצון חבוי אחר, והוא המשמעותי. סדנת זוגיות שמטרתה העמקת הקשר והחברות ויצירת קרקע למפגש מהנה מחוץ לשגרה עוזרת להבחין איזה קונפליקטים ואיך, הופכים לדרמה סוערת שרק מרחיקה אותנו מפתרון הבעיה. קונפליקטים המצביעים על ערכים שונים,סדרי עדיפויות שונים, יכולות ומגבלות אופי משפיעים על חיי היום יום, ראויים לחיפוש דרך ,על ידי שיח עומק, אך כל ניסיון לתקשורת יכשל אם נגיע לנקודת הרתיחה. 

הסיבות המובילות ״לפיצוץ על״ מתלהם נראות דומות מאוד אך למען הבהירות בחרתי לפרט אותן ב3 נקודות או 3 צורות שונות.

 

איזה קונפליקטים הם בעלי פוטנציאל להוביל להתלקחות מילולית?

 

1.   נושא לא פתור בין בני הזוג קונפליקטים הקשורים בנושא לא פתור שמופיע שוב ושוב ״בשינוי אדרת״. הנושא לא במקרה אינו פתור בין בני הזוג, ולפחות אחד מבני הזוג  הופך במהלך הזמן לרגיש ותגובתי יותר.

2.   פגיעה באזורי רגישות של אחד מבני הזוג – התנהלות דיבור או יחס הלוחץ על ״כפתור הפעלה״ רגשי של בן-בת הזוג וגורם לו-לה להרגיש שלא רואים אותו-אותה, שאינו מספיק חשוב-ה, נחשב-ת, לא שווה או לא מוערך.

3.   מילה או משפט, סגנון דיבור שמצית את האש – לעיתים מילה אחת או משפט בטונציה מסוימת עלולים להתפרש כפניה או כתגובה קרירה, גסת רוח, מתנשאת, צינית, ביקורתית או מקטינה. התייחסות בסגנון כזה במקום לא ראוי, לפני כל החברים או המשפחה למשל, או בזמן לא ראוי, כשעייפים למשל, יכול להצית את ״הפתיל״ בשניות.  

 

נושא לא פתור  בין בני הזוג–

כל זוג שחי כבר זמן מה יחד, יכול לאתר נושאים מסוימים שאין עליהם הסכמה, הם עולים מידי פעם בגוון אחר וחוזרים כמו לופ. למשל, קונפליקט בנוגע להתנהגות הילד וחוסר הסכמה עם בן הזוג איך להתמודד עם הבעיה, קונפליקט בגלל סוג הוצאות מסוים, בגלל רמת השיתוף פעולה בכל הנוגע לסדר וניקיון..

שווה שנסמן לעצמנו את הנושאים שאינם פתורים ונדליק ״אורות אזהרה לפני פיצוץ״. אורות האזהרה מטרתם לא להשתיק או להדחיק את הנושא, גם לא ״להיכנע״ או לרצות אלא לאפשר בחירה הרבה יותר טובה באשר לזמן, למקום, לסיטואציה ובעיקר לדרך הפנייה או דרך התגובה.

הרצון הטבעי של כל אחד מאתנו הוא שדברים יתנהלו ויראו כמו שאנחנו רוצים, בקצב ובצורה שמתאימה לנו. דברים מסוימים נראים לאחד כל כך הגיוניים, חשובים ומשמעותיים וכל מה שנדרש מבחינתו זה רק שבן/ בת זוגו יקשיב יבין וישנה את דרכיו.. מין הסתם זה לא קרה  בשל התנגדות גלויה או סמויה, ולמרות שהנושא עלה שוב ושוב. הנושא שאינו פתור, כבר מוכר וידוע  ולכן ברגע ההתרחשות, נכון לנשום לרגע ולזכור שיש לנו אפשרות לבחור התנהלות אחרת על פני זו האוטומטית שהיתה עד היום:

 א.   נכון יותר לבטא את מה שאני מרגיש במקום להתרכז בשיפוט האחר, בכמה אתה לא בסדר. ב.   במקום שוב להתלונן אפשר לבקש בקשה פשוטה (להבדיל מלדרוש ולהתעצבן) בקשה ספציפית לאותו רגע ,לאותו אירוע שכרגע מתרחש, מבלי להזכר בכל האירועים הקודמים ובכל מורכבות הנושא הסבוך שאינו פתור. כדאי לוותר על הביקורת, על עוקצנות, וציניות.

 ג.    לאחר הבקשה כדאי להרפות תהה התוצאה אשר תהיה. במידה ובכל זאת מתעוררת תגובה קשה, כדאי לחזור ולומר, ״אני מבקש/ת ואת/ה תעשה/י מה שתבחר. שנינו יודעים שזה נושא לא פתור בייננו ובהזדמנות אנחנו חייבים לדבר על זה״.

ד.    חשוב לפנות זמן מתאים לדבר על נושא שאינו פתור, אך לאו דוקא כשהנושא חם. אם שיח פתוח גלוי, שבו כל אחד מדבר ממקום רגשי ללא האשמות מאפשר למצוא דרך, שכל אחד מבני הזוג יכול לחיות איתה בשלום ,גם אם אינה מושלמת, הרי שנעשה פה צעד מתקדם מאוד המעמיק את הקשר. במידה ולא, אימון זוגי או סדנה לזוגיות יכולים לעזור ולבחון את הרבדים העמוקים אשר אינם גלויים ברמה המודעת.

ה.   חשוב לתאם את השיח על נושא לא פתור, כדי לא ״לנחות״ ולפתוח בשיחה דווקא כשאנחנו יחד ברכב למשל, בדרך לטיול, ובן/בת הזוג היה שמח לסוע בשקט ולשמוע מוזיקה בכיף.

זוג חברים שבמשך שנה לפחות הלכו לאימון זוגי ובחרו גם סדנאות משובחות ההופכות את הזוגיות למודעת ומעצימה זו עבור זה אמרו לי פעם, אנחנו מנצלים את ההזדמנות לדבר על נושאים לא פתורים ביננו שבבית מובילים רק לעצבים וצעקות. הוא הוסיף, פתאם ישנה איזו דרך, סיסטמה, לבחון את הדברים ולצאת מהלופ הרגשני.

 

2. פגיעה באזורי הרגישות של אחד מבני הזוג –

אחד המיתוסים השגויים הנחשפים בסדנת זוגיות ומעוררים אפילו התנגדות בקהל,  קשור בציפייה שבן/בת הזוג בשל אהבתו ובחירתו בי, ישתנה, יתאים את עצמו, יפעל לפי בקשתי, יראה כמה קשה לי. היא או הוא יעטפו אותי, יגנו עלי, ירפדו את אותו נושא שאני רגיש-ה בו ופגיע..

וזו הטעות. אשה שהיתה באימון אישי ספרה עד כמה היא פוחדת להישאר לבד  ולכן מבקשת – דורשת מבן זוגה לחזור תמיד מהר הביתה בערבים, בניגוד לרצונו לבחור לבד מתי ימהר ומתי לא. אינה מסכימה שיעבוד בחו״ל גם אם הדבר מאפשר לו ביטוי אישי וקידום. עבורה מילוי רצונה הוא ביטוי לאהבה.  התנגדות בן זוגה ככל שתהיה אגריסיבית תפעיל אצלה את ״הכפתור הרגשי״ שמשמעותו הוא בכלל לא רואה אותי ועד כמה קשה לי.

 בדרך כלל התנהלות קרה, דיבור או יחס מזלזל כמו ילחצו על ״כפתור הפעלה״ רגשי של בן-בת הזוג ויגרמו לתחושה שאין פה אהבה ממשית או או שאינו מספיק חשובה בחיי בן זוגה.

 ובעצם, הדרך היחידה לשפר את הזוגיות היא כשכל אחד לוקח אחריות על אזורי הרגישות והפגיעות שלו. כל רגישות זו הזמנה לזהות את שורשי הפגיעה בעבר כדי לשחרר את הכאב שנאגר ומשפיע על ההווה, ומתבטא בעוצמות בזוגיות בשל רמת החיכוך.

 במידה ויש תקשורת חברית עמוקה, בן הזוג יכול  להכיר את אזור הרגישות, להשתדל ״לא לדרוך״ ברגל גסה, להתחשב אך רק לפי יכולתו ובחירתו, מבלי שתהיה דרישה כפייתית בנושא, שמצרה את צעדיו או את דרך התבטאותו בעולם, ״נדנוד״ פרצופים חמוצים וכדומה.

קונפליקט שנסב סביב נושא כאוב לאחד מבני הזוג דורש תשומת לב ורגישות. האחריות לשחרור הכאב או הפחד, או שחרור הציפייה אמנם היא של בעל הרגישות והפגיעות אך יחס מכבד יכול רק לקדם את ההתמודדות, על פני יחס מזלזל או ביקורתי, התעלמות או הכחשה, אשר יובילו מין הסתם לחשבונות, כעס והתלקחות.

 

3. סגנון דיבור-

 מילה או משפט, סגנון דיבור שמצית את האש –

 לעיתים בן/בת הזוג פונה אליך בדרך לא נעימה ( במודע ולעיתים לא במודע), מה שנקרא בשפת הילדים, ״ הוא התחיל״.. 

 התגובה האוטומטית ״מבקשת״ להדוף את הכאב שהתעורר כתוצאה מאותה מילה או אמירה ישירה מידי, דיבור עוקצני או אפילו כנה עד פוגענות.  גם עיפות, עומס, חוסר סבלנות בדיבור מהוים סיבה מספקת להדיפה ותקיפה ישירה בחזרה או התרחקות מופגנת. היכולת לא להגיב מבלי להכנס למקום פגיע, ״עוצרת את הגלגל״ לפחות באותו רגע. היכולת להכיל היא גדולה שחוסכת את הפיצוץ המתיש. אין משמעות הדבר שהסגנון הבוטה הוא חוויה שהייתם רוצים בחייכם אך השינוי יבוא מתוך תהליך עומק של כל אחד עם עצמו בנוגע לניהול רגשי וחיפוש דרך מחד להביע רגשותיו ומאידך תוך הכרה וויתור על סגנון בוטה. 

סדנת זוגיות שמטרתה העמקת החברות, חיבור נכון זה לזו, חיבור לפאן ולהנאה משלבת גישות שונות, כדי להוביל לחקירה הרגשית הנדרשת מכל אחד מבני הזוג, המאפשרת לקחת אחריות על איזורי הרגישות שלו, כדי ללמוד לדבר ולתקשר בצורה מקדמת ובהקשבה מלאה בה לכל אחד יש מקום, ומוסיפה את הקלילות ע״י מגוון מישחקים, ריקוד ופאן כדי להזכיר לכולנו את  הילד/ה השמח בתוכנו המבקש מקום.